מה לכם. ר״ל מה ראיתם לשטות זה שאתם מושלים את המשל הזה על חורבן אדמת ישראל: אבות. וזהו המשל שאמרו הנה האבות אכלו בוסר החמוצה המקהה את השנים ועכ״ז לא קהו שניהם ושני הבנים תקהינה עם כי לא אכלו הבוסר ור״ל היתכן אשר אבותינו חטאו והיו כל ימיהם בשלוה ולא קבלו גמול ואנחנו בניהם שאין אנו מרבים בחטאים כמוהם נהיה נלקים בעוונם:
אם יהיה וגו׳. ר״ל אם יהיה עוד מי מכם להמשיל המשל הזה וכאומר הן אודיע לכם אופן משפטי ותראו שהדין עמדי:
לי הנה. המה שלי וכאומר והנה מהדרך הוא שכ״א מחבב את שלו ורוצה בקיומו: כנפש האב וגו׳. כמו נפש האב כן נפש הבן הנה שלי באין הפרש (וכפל הכפי״ן כנפש האב וכנפש הבן להורות על דמיון גמור וכן כמוך כפרעה) (בראשית מד): היא תמות. כי אז אין לחבבה מעתה אבל בזולת החטא מדוע תסיר החבוב:
ואיש. ר״ל הואיל והנפשות חביבות עלי לכן איש כי יהיה צדיק לבל יעשה מה מן הרעות ועוד יעשה הטוב בעשות משפט וצדקה:
אל ההרים וגו׳. עתה מפרש מה הם הרעות שהיה נזהר מהם ואמר שלא אכל בההרים מזבחי תקרובות עכו״ם שעל ההרים ואף לא נשא עיניו להסתכל בגלולי בית ישראל הם הפסילי׳: לא טמא. לזנות עמה: לא יקרב. לבוא עלי׳:
לא יונה. לעשוק ולקחת מה משלו: חבולתו חוב. כאשר חבל שלמת רעהו בחובו השיב לו כבוא השמש ולא עבר על מצות התורה: לחמו לרעב יתן. ולא עבר על מה שאמרה התורה ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון (דברים טו): ועירום. מי שהלך ערום מבלי לבוש כסהו בבגד משלו:
לא יתן. לא הלוה למי על נשך: לא יקח. בעת התשלומין לא לקח תרבית ואף אם הלוה נתן מעצמו (ואף שזהו אבק רבית ומדרבנן רמוזה היא במקרא): מעול ישיב ידו. עתה אמר דרך כלל שלא עשה עול והם הדברים שאסרה התורה: משפט אמת. עתה מפרש הטובה שעשה ואמר שעשה משפט אמת בין איש לאיש ולא הטה המשפט:
בחוקותי יהלך. אף המצות שהם כחק שאין הטעם ידוע והשטן משיב עליהם עכ״ז הלך בהם ועשאם: ומשפטי שמר לעשות אמת. ר״ל לא עשה משפט במי עם הכוונה להתנקם בו כ״א שמר את המשפט לעשות בו לבד האמת והראוי מבלי כוונה אחרת: צדיק הוא. האיש אשר כזה לצדיק יחשב ולכן חיה יחיה בעוה״ז ובעולם הנפשות:
והוליד. ואם צדיק הזה יוליד בן פריץ השופך דם: ועשה אח. ועשה לאחיו מאחד מאלה הנזכרים כגזל וכדומה:
והוא את כל אלה. כל אלה הטובות הנזכרים לא עשה: כי גם. ר״ל לא היה די לו שלא עשה הטובות אלא שגם עשה את הרע כי גם אכל בההרים מזבחי תקרובות עכו״ם:
הונה. עשק מהם הון: חבול. מה שמשכן בחובו לא השיב כבוא השמש ועבר על מצות התורה: נשא עיניו. להסתכל בהם להפנות לבו אליהם: תועבה עשה. עשה הדברים התעובים בעיני ה׳:
בנשך וגו׳. ר״ל לקח בין רבית קצוצה בין אבק רבית: וחי. וכי איש כזה ראוי להחיות בזכות אביו באמת לא יחיה הואיל ועשה התועבות האלה הנזכרות ואין בידו זכות מה להצטרף עמה׳ זכות אביו: מות יומת. ר״ל אם כי ימות בחטאו יהיה עוד עון מיתתו על עצמו ויעונש בעולם הנפשות על כי חטא לנפשו לגרום מיתה לעצמו א״כ החוטא עצמו יקבל כל גמולו משלם:
והנה הוליד בן. והנה אם רשע כזה יוליד בן וראה בעיניו כשעשה אביו חטאות: ויראה. ועם כי ראה אותן לא חמד בהן ולא עשה כמוהן:
לא חבל. ר״ל לא נשאר החבלה בידו כבוא השמש:
מעני השיב ידו. מלעשות רעה ולפי שנקל לעשות רעה לעני על כי אין בו כח להציל נפשו לכן אמר מעני: הוא. הבן ההוא לא ימות בעון אביו אלא חיה יחיה בעוה״ז ובעולם הנשמות ור״ל לא כשתאמרו אתם שהבנים נלקים בעון אבותם:
אביו כי עשק. ר״ל אביו הוא הוא אשר עשק וגזל אחיו ועשה את אשר לא טוב ר״ל עשה את הרע בתוך עמיו בפרהסיא והנה באמת מת הוא בעונו אבל הבן למה יומת מה עשה:
ואמרתם מדוע וגו׳. ר״ל ואם תשאלו לומר מדוע תאמרו אשר הבן לא ישא עונש בעון האב וכאלו יאמרו הלא אנחנו הלוקי׳ בעון אבותינו: והבן משפט וצדקה עשה. כאומ׳ אבל אמרי המה כאשר עשה הבן משפט וצדקה ושמר בלבו את כל חוקותי ועשה אותם ולכן חיה יחיה בעוה״ז ובעולם הנשמות ולא ישא עון האב וכאומר אבל אתם הלא פשעתם בי ולכן צרפתי לכם גם עונות אבותיכם וכמ״ש פוקד עון אבות על בנים וגו׳ לשונאי (דברים ה׳) (ומה שלא נענשו אבותיכם הוא בעבור שעדיין לא נתמלאה אז הסאה ועתה נתמלאה ע״י הצירוף):
היא תמות. ולא מי שלא חטא: לא ישא. לא יסבול עונש בעון האב וגו׳: צדקת הצדיק. מעשה הצדק מן הצדיק תהיה עליו לבד לקבל הגמול בעצמו:
והרשע כי ישוב וגו׳. בא להביא ראיה לאמת המשפט הזה ואמר הלא אם הרשע ישוב מכל חטאותיו ולא יעשה עוד וישמור עוד את כל חוקותי וגו׳ הנה יחיה ולא ימות בעונש החטאות שעשה מאז:
אשר עשה. מאז עד לא ישוב: לא יזכרו לו. לקבל עליהם גמול עונש: בצדקתו אשר עשה. אחרי שובו על ידם יחיה וכאומר אם החוטא עצמו ישוב ויעשה צדקה לא יזכרו לו פשעיו כ״ש הוא שלא יזכרו לבן העושה צדקה:
החפץ. וכי חפצי במיתת הרשע בחטאו הלא חפצי הוא שישוב מדרכיו ויחיה ואם יזכרו הראשונות מה תועלת בתשובה ובהיישרת דרכו:
ובשוב צדיק מצדקתו. וכאשר הצדיק יחזור מצדקתו ויעשה עול כדרך התועבות אשר עשה הרשע מעיקרו יעשה גם הוא: וחי. בתמיה האם ראוי שיחיה בעבור הצדק שעשה בראשונה הנה באמת לא כן הוא כי כל צדקותיו אשר עשה בראשונה לא תזכרנה כדי שיחיה בעבורם אלא בעבור מעלו אשר מעל ובעבור חטאתו אשר חטא בעבורם ימות וארז״ל שזה בתוהה על הראשונות ומתחרט עליהם:
ואמרתם. ואם תאמרו לא יתכן דרך ה׳ במה ששופט את האדם לפי מעשיו האחרונים כי תחשבו לומר שמהראוי הוא לחשוב הראשונים עם האחרונים אלו מול אלו ולפיהן יהיה המשפט: הדרכי. וכי דרך משפטו לא יתכן באמת דרכיכם לא יתכנו:
בשוב צדיק. כי כשישוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בעבורם הלא בעת עשותו את העולה ימות ולטובה תחשב לו שלא יוסיף לחטוא:
ובשוב רשע. וכאשר ישוב רשע מרשעתו וגו׳ הלא בהשבה במשפט וצדקה מחיה הוא את נפשו המשכלת שיהיה לה התגברות על כח החומרי:
ויראה. ובודאי יראה בשכלו שלא טוב עשה בראשונה וישוב מכל הפשעים שעשה וא״כ מהראוי שיחיה ולא ימות כי אז יוסיף בתשובה ומע״ט:
ואמרו. ואיך יאמרו וגו׳: הדרכי. האם דרכי לא יתכן וגו׳ כאומר הלא השכל מחייב דרך משפטי:
לכן. הואיל והשכל מחייב כן לכן אשפוט גם אתכם כל איש כפי הדרך שהוא עתה בו לזאת שובו אתם בעצמיכם והשיבו את נשיכם ובניכם: ולא יהיה וגו׳. ר״ל העון אשר בידיכם לא יהיה לכם למכשול כי לא יזכר עוד ותהיו נשפטים לזכות וכפי המעשים האחרונים:
השליכו וגו׳. ר״ל התחרטו עליהם ויושלכו בזה: לב חדש. להתקרב לעבודתו: ולמה תמותו. כי אם לא תשובו הנה תמותו וא״כ למה תגרמו לכם המיתה והאבדון:
כי לא אחפוץ. ר״ל מה שאני שואל על התשובה הוא על כי אין חפצי במיתת המת אשר ימות בעונו: והשיבו. לכן השיבו עצמיכם מן הפשע ותחיו:
